כולנו מכירים את הרצון לסגור את הפער. בין מי שאני רוצה להיות או שיהיה לי, לבין מה שקיים לי בפועל. רובנו מתאמצים נורא כדי להיות משהו אחר, כדי להשתנות, כדי להשיג, לכבוש, להגיע לאנשהו, לזוגיות טובה יותר, לבית, למשפחה, לילדים, לקריירה, לעבודה, לעוד כסף, לעוד חברים, לסיפוק עצמי. העולם המערבי מאוד דוחף להגשמה, ל"יותר" משהו. זו אנרגיה שבבסיסה היא טובה, אך כרגע לא כל כך נמצאת על מקומה. האמת, שהיא די מביאה אותנו לאבדון. היום נדבר על המקום בנפש שלא נרגע עד שלא ישיג, ואיך למצוא את מה שאנחנו באמת מחפשים? אז אם גם אתם מרגישים לא רגועים כי משהו חסר: המשיכו לקרוא.
לא מספיק
מציאות. מה הבעיה במה שיש לי עכשיו? במי שאני עכשיו? למה אני נכנס למאבק ובחיפוש אינסופי אחרי מקום, אישור, שייכות, קשרים, אהבה, כסף, סיפוק? ויש לי איזה אשליה, שרק כשזה יקרה – אני אהיה מאושרת. רק כשיהיה לי בית משלי, ילדים, כמות ילדים מסוימת, ילדים שלא עושים בעיות, קשרים מצוינים עם כולם, בריאות איתנה – רק אז אני אוכל להירגע. אני לא אומרת לא לרצות את כל הטוב שהעולם הזה מציע. להפך! לרצות. לרצות ולא להיאחז. זה הבדל גדול מאוד! אלו שתי תנועות בנפש, שעושות פעולות הפוכות! האחת, היא הצינור אל השפע והשנייה מרחיקה אותו. ובכן, כשאנחנו נאחזים, אנחנו נכנעים אל הכוח שבנו שלעולם לא יהיה מסופק. והבסיס האמיתי הוא לעשות תנועה בנפש הפוכה שנקראית: רצון, באפס מאמץ!
תן גז!
מה?? מה ז"א אפס מאמץ? השתגעת? תגביר גז! תעוף על החיים! תני כמה שיותר כוח ומאמץ! קדימה! להסתער! לפרוץ גבולות! אומר הקול שכנגד. למה נראה לך שאם תשב בבית רגל על רגל הדברים ישתנו? איך הכסף יכנס לחשבון אם לא תעבדי? איך הבית יקנה את עצמו אם לא תלכי לחפש דירות ותבדקי ותעשי סקר שוק? איך העסק ישווק את עצמו? איך תגיע הכלה? איך הבעיה של הילד תפתר? איך הזוגיות תהיה טובה יותר? תראי מה קורה אצל שאר האנשים, איך הם הצליחו ועוד ועוד… מה ז"א להפסיק להתאמץ? ולמה שאעשה את זה?
בלי מאבק
ובכן… נכון, זה נשמע הזוי, וזה נשמע בדיוק הפעולה ההפוכה ממה שצריך לעשות. אבל כן! כשיש מאמץ לא מידתי בחיים שלנו, כשיש מאבק ולוחמה פנימית – זה סימן שאני נאבק עם עצמי. זה סימן שאני לא באמת מפעיל את כוח הרצון, אלא את כוח הריצוי. אני מנסה משהו שהוא לא אני. משהו שמצריך ממני לעשות דברים שלא מחוברים לרצון עמוק. והרצון הוא המנוע של החיים שלי. לא מוכן לקבל את החלק המתנגד, שלא סתם הוא מתנגד, הוא רוצה לספר לי משהו. הוא רוצה שאתחבר יותר לעומקי העומקים של האישיות שלי. ומשם אדלה אוצרות.
קצב אחר
טוב אבל כמה זמן תהיה ככה? כמה זמן תדלי את האוצרות שלך? הלו, הזמן עובר, השעון מתקתק, מה זה הקצב האיטי הזה? למה עוד לא הגעת? למה אתה לא כמו כולם? וסליחה עם כל הכבוד לרצונות, יש את המציאות! יש את החיים, ואם לא אצא לעבוד אז… ואם לא שוב מגיעים הקולות. ולקולות האלה שבאים מתוך מאבק קוראים: "תכבד העבודה על האנשים". מרוץ העכברים הזה? זה לא אתה. לא יכול להיות שבאנו לכאן להימחק. אבל יש לנו בחירה עם מה להזדהות – עם העבד, או עם המהות שלנו, הפנימית. ואת זה אפשר לעשות בכל רגע ובכל מצב.
האם מותר לי לחיות באמת?
האם מותר לי לחיות בחופש מוחלט לנשמה שאני? או שאני ממשיך להתנגד לכוחות החיים שמבקשים לצאת, ובכך גם לא מאפשר לעצמי האמיתי, להתגלות. האם אני יכולה לזהות מה הכוח שהוא מיוחד שלי, שתמיד הסתרתי? האם אני מסוגלת להישען אחורה, להגיד: "זאת אני". "זאת האיכות שאני מביאה לעולם", מבלי להתנצל? מבלי לגמגם, לפחד? האם אני מרשה לעצמי לגלות את הרצונות האמיתיים שלי, או שזה "לא מקובל"? בתוך תוכי יש בקשת עומק, לחיות חיים מסוימים, החיים שאני רוצה בהם. לא החיים שאני בכוח מאלץ את עצמי לעבור. וכשיש מאבק, ואני לא פועל מתוך הרצון הכי עמוק שלי- שישו ושימחו! אז הנה מגיעה הקורבן, והאכלו לי שתו לי. ואני מתחיל לשנוא את כולם, ואת עצמי, ואת הבן זוג, כי כולם אשמים בבעיה שהחיים שלי נראים ככה. כי "הם אמורים", "היא אמורה" והכול – כשבאמת הדבר היחיד (!!) שקרה, זה שאני שכחתי להיות נאמנה לעצמי. אני עזבתי את החיבור לרצון שלי. וזה מה שאנחנו באמת מחפשים. לפעול מהמהות הכי עמוקה שלנו.
להתחבר לרצון מחדש
אז השבוע אני מזמינה אתכם, להתחבר באמת לרצון שלכם, האמיתי. בלי פילטרים, בלי להצטדק, לשמוע אותו ביחד עם כל הקולות המתנגדים שעולים שם, ("כן אבל אי אפשר, כן אבל אני כבר לא בגיל, לא יכולה, לא רלוונטי…) מה אתה באמת רוצה? מה את באמת רוצה? מה החלום שלך, שאת מוצאת את עצמך נאבקת מולו? לפחות אנחנו יודעים שיש סימן איך מוצאים את מה שחיפשנו: איפה שיש מאבק – שם האוצר. כי המאבק מגלה לנו, מתחתיו, את הרצון האמיתי שלנו. וכשאנחנו משקיעים ברצון פנימה, הדברים קורים מעצמם. נסכים לשמוע?