איך להפסיק התמכרות לכאב?

מכורים לכאב? ייתכן שאתם לא יודעים שזו התמכרות. וייתכן שאתם גם כבר לא שמים לב שזה כואב. אז היום נדבר על התמכרות מסוג שיכול להיות מאוד חמקמק. התמכרות לסבל ולכאב. פעמים רבות בחיים שלנו, אנחנו יודעים שפעולה מסוימת תכאיב לנו ואנחנו בכל זאת עושים אותה. בין אם זה לאכול יותר מידי, להיות מול המסך, לא לעשות ספורט, לדבר עם אנשים שמכאיבים לנו, לקבל דחיה, ובעצם כל צורה של התמכרות שקיימת היום. למה אנחנו עושים את זה? ולמה אנחנו עושים את זה, שוב ושוב? אז אם גם אתם נמשכים לאור במנהרה רק כדי לגלות שהוא רכבת – המשיכו לקרוא.

לזהות

אז הכותרת אומרת להפסיק התמכרות, אבל אני קודם רוצה שנשמע אותה. שנשמע את הצליל שלה, שנזהה את הניואנסים, את הצורה הרגשית, את הדרך שבה 'זה' פועל. אהלן, נעים מאוד. כי מה לעשות, רובנו עדיין באיזה סרט הוליוודי ש'אדם מכור' זה מישהו שמזריק כל היום חומרים לוריד, מדבר בצורה מאונפפת, וזרוק באיזה סימטה חשוכה בהארלם. ולא, זה ממש לא הטייפקאסט. התמכרות זה אתה, אני, כולנו. נמשכים כמו פרפרים לאנשים שדוחים אותנו, לסביבה לא מיטיבה, בכללי לחיים שלא ראויים לנו, וכל זה נובע משינה עמוקה וממכרת, שנת כפיות עם השליליות. נעים מאוד.

עד העונג הבא

אז למה אנחנו עושים את זה? הרבה פעמים נמצא את עצמנו נמצאים בסביבה שהיא לא טובה לנו, עושים שוב ושוב פעולות שאינן מיטיבות לנו. מה אנחנו מחפשים? אנחנו רוצים להרגיש. להרגיש את החיים. אפילו אם זה דרך מסך מנותק. ואפילו אם זה רגש שלילי. קשה לנו יותר לשאת את הריקנות, את הכלום. את העובדה שאין לנו מושג. וכך, אנחנו מכורים לדרמה, לסבל, לתחושה ש'משהו קורה בחיים'. זה הרבה יותר אטרקטיבי מאשר כלום ושום דבר, לצוף בחלל ללא שום עניין. אנחנו רדפני תענוג כפייתיים. ובעולם הזה העונג והנגע – מעורבבים.

הקישור הלא נכון

המקור שבו נצמד לנו כאב ועונג הוא ברשמי הילדות שלנו. אם זה הורים שהיו ולא היו, חוסר גבולות או חוסר אהבה, היקשרות לא בטוחה, ביקורת מוגזמת, שליליות רבה בבית, אלימות – פיסית, נפשית, מינית או שילוב של הכול ביחד – כל אלה גרמו לנו להרגיש שאנחנו צריכים לסבול. שאי אפשר שדברים יעברו חלק. שבשביל שיהיה טוב צריך לסבול. וככה אנחנו חיים את החיים שלנו, גם כבוגרים. יש לנו קישור מתמשך של עונג ונגע, שאי אפשר באמת להיות שמחים ומאושרים, אם זה לא מגיע עם כמות מסוימת של סבל וכאב. במקומות האלה, נמצא את עצמנו נמנעים, בורחים, דוחים, מתמכרים.

והתמכרתם שם

המקום היחיד בתנ"ך שמוזכרת בו המילה התמכרות, היא בהקשר של מצרים. שם אפשר ממש לראות את הצורה הזאת בנפש: התמכרות. עם שלם יורד לעבוד עבודת פרך, במצרים. הם עוברים שם התעללות, התעמרות, מכות, אלימות, השפלה ודיכוי, במשך שנים ארוכות. ובאמת, על השהות במצרים נאמר: "והתמכרתם שם לאויבך". וואו. זו ממש התמכרות. כשאומרים להם: הגיע מושיע! הם לא שומעים. "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ועבודה קשה". זהו, הם כבר לא איתנו. משהו אחר מנהל אותם. הם כבר לא אדונים לעצמם. גם כשהם יוצאים אחר כך, מתגלה אצלם תסמונת סטוקהולם/הזדהות עם התוקפן משמעותית. "זכרנו את הדגה אשר אכלנו במצרים…". היה לנו כ"כ טוב להיות עבדים! מדהים. נוצר להם קישור של נגע ועונג. העבודה הקשה והסבל = עונג בשבילם. וזאת ההתמכרות.

למה אפשר להתמכר?

מעבר להתמכרויות הידועות: סמים, אלכוהול, אוכל, מין, פורנוגרפיה, תרופות, סוכר, ניקוטין, מסכים, אינטרנט, קניות. ישנן את ההתמכרות הסמויות יותר: התמכרות לדיכאון. כשמזהים שדיכאון הוא מקום התמכרותי, זה שופך אור אחר על המצב. זה גורם לנו להבין שגם שם יש בחירה, גם אם מועטה: להיגמל- לגדול, או להישאר להתבוסס (וכן, זה יכול להיות תהליך ארוך). אותו דבר עם התמכרות לסבל. אדם יכול להימצא שנים בדפוסים של דחייה עצמית, הרס עצמי, חבלה עצמית, שנאה עצמית, דחיינות… וכולם נובעים ממקום של חוסר כוח להתמודד והעברת הכוח לאיזה כוח אחר שינהל, עד ש…האדם יתעורר, בדרך זו או אחרת. התמכרות נוספת ששייכת למעגל הסבל וההרס העצמי היא התמכרות למערכות יחסים פוגעניות ואלימות, שזו גם תופעה שמתרחשת היום לצערנו הרבה.

איך מטפלים בהתמכרות לסבל?

טיפול בהתמכרות לכאב היא תהליך שבו אנחנו לומדים להכיר את הדפוסים שלנו ולעבוד איתם. השלב הראשון בתחילת כל יציאה ממצב, הוא לזהות אותו ולהודות באומץ: כן, אני במצב הזה. לפחות ביני לבין עצמי. אפשר גם להעזר במטפל. וזה לא סותר את המהות הטובה שלי, את כל האור והטוב שקיימים אצלי. ואת כל המקומות שבהם אני לא מכורה. יש מקומות שבהם אני עדיין זקוקה לפיצוי הזה. השלב הבא הוא להבין יותר לעומק מה הרווח שלי שם, לנסות להבין את הצורך/הרצון שמאחורי הסימפטום. מה ניסיתי להשיג?

מה מרווחים מהתמכרות?

הרווח הכי גדול של ההתמכרות, זה שאין יותר צורך להתמודד עם דברים שקשים לנו. זה מנגנון פיצוי שעוזר לנו להתמודד עם כל מה שהנפש כרגע מתקשה לעכל. אם זה מצב של דיכאון, או המצאות בקשר פוגעני או אכילה שאינה מטיבה לנו. יש משהו שאנחנו לא מסוגלים כרגע לראות או להתמודד איתו והדרך שמצאנו להרגע היא דרך ההתמכרות. אז זו גם דרך להרגע או לקבל ביטחון. רווח נוסף הוא הצורך להראות, לקבל אהבה, שיראו אותי שיתנו לי, שיעשו בשבילי. זו גם דרך להסיר אחריות כשאין כוח להתמודד. בקיצור מורכב הא?

אז היום נגעתי קצת בנושא של התמכרות לכאב ולסבל, טיפה על השורשים מאיפה זה הגיע והזמנה של כל אחד להתבונן על הדפוסים האלה, באומץ

בהצלחה לנו.