האדם הממוצע חושב מאות אלפי מחשבות ביום. 70,000 בממוצע ליתר דיוק. בימים עמוסים וטרופים כמו בימי מלחמה, אבל לא רק, אנחנו מוצפים במחשבות רבות, דרכי פעולה, דאגות, טרדות, מחשבות מהעבר, ציפיות ותכנון לעתיד. רובנו מתייחסים מאוד ברצינות למחשבות שעולות בראשנו, גם אם הן לא הגיוניות וישנה הזדהות רבה עם התוכן העולה מהן. היום נקבל טעימה קטנה לגבי הדרכים לשחרור מחשיבת יתר, מחשיבה שלילית וממחשבה מטרידות.
עולם הפסיכותרפיה העכשווי
עולם הטיפול העכשווי שעוסק ב"כאן ועכשיו" ופחות בחיטוט בפצעי העבר, מכיר בחשיבות של הבנת המחשבות שלנו כפתח לריפוי ושחרור רגשי. שיטות כמו CBT, ACT, מיינדפולנס, מדיטציות כולן עוסקות בזיהוי מחשבות שליליות, ויצירת מרווח בין המחשבה לבין האדם החושב אותה. כל הגישות האלו מחברות את האדם למהות יותר עמוקה יותר שהיא הזהות האמיתית שלו. ולא המחשבות שמתרוצצות במוחו. גישות אלו לא מכוונות לעצירה של המחשבה, אלא לזהות אותה ולא להקשר אליה. לא להזדהות איתה, לא להתמזג איתה. בדיוק כמו אדם שצופה בסרט, יודע שהוא לא הסרט.
מחשבה על מחשבה
אם יש לופ מחשבתי, טורדני ודאגני – חשוב לעצור, להתבונן ובנימה של סקרנות לצפות "על" המתרחש במחשבה. "מעניין,אני שמה לב שיש לי המון מחשבות עכשיו". זה כבר קול שנותן עצירה. לצפות בהן כמו משהו שמתרחש, מבלי לתת לזה הזדהות רגשית. אלא רק להיות שם כצופה. מיומנות העצירה ואי ההזדהות עם מחשבות שליליות, היא מיומנות חשובה ומשמעותית וחשובה וככל שמתרגלים אותה יותר, כך מצליחים להרגיש טוב יותר ולחוות הקלה במערכת, גם במצבים שחווים עומס נפשי גדול.
נשימה
אחד הכלים היותר משמעותיים בעבודה עם מחשבות טורדניות, כאלה שגורמות לנו… בדיוק, לא לנשום. היא לתת מרווח שעוצר את השטף. המרווח הזה הוא מרחב של נשימה. נעשה תרגיל? אם אתם קוראים את השורות האלו, ומרגישים תחושה של עומס מחשבתי – תעצרו. קחו נשימה עמוקה. ועוד אחת. תרגישו את הגוף הפיסי. מה עולה ממנו? תעוקה/פחד/מתח. באילו אברים אתם מרגישים את המתח? אילו מחשבות רצות בראשכם לגבי המצב שלכם, לגבי עצמכם? ניקח עוד נשימה. האם יש תחושה של ביטחון או של פחד? של עצב? איזה רגש עולה כשאנחנו מתחילים לנשום? האם חוץ ממה שאני מאמין וחושב – אני יכול לומר שאני בסדר? אני במקום מוגן, אני יושב על כיסא, וכו'.
הגדלת המשאבים
נדמה שנשימה זה דבר מזולזל, בעוד שהוא כלי משמעותי באיזון גוף ונפש, באיזון מערכת העצבים ומתוך כך, הקלה משמעותית בשחרור רגשי ופיסי. הרי, המחשבות הללו שאנחנו כל הזמן חושבים בנוגע לנושאים מסוימים הן לא חדשות – ומה שכן יכול להתחדש, הוא רמת המשאבים שיש לנו כדי לא להיבהל מהן. כמו שביירון קייטי תמיד אומרת: "אין מחשבות מלחיצות חדשות". זה הכול אותו דבר שמעלה גרה שוב ושוב בראשנו, ואנו נבהלים כאילו זו פעם ראשונה שאני חושב/ת את זה. מעניין, לא? 🙂
חמלה
כשישנן מחשבות טורדניות, עומס מחשבתי, מחשבות מלחיצות, ושליליות, או לופים מחשבתיים – עולה גם קול שיפוטי על המחשבות האלו. כביכול "משהו לא בסדר" עם המחשבות שמגיעות. אך האמת היא שהמוח ההישרדותי שלנו מחפש לעתים קרובות את השלילי, כדי לשרוד. לכן, יש חשיבות לפיתוח ותרגול של חמלה כלפי עצמנו. אפשר לדמיין שיש לנו בפנים ילד שרוצה חיבוק, אהבה, חום, ילד שרוצה לדעת שהכול יהיה בסדר. ילד שלא מבין הכול אבל רוצה לסמוך על מישהו. והמישהו הזה – לא תמיד מורגש עבורו. לכן, גם בהתמודדות עם מחשבות טורדניות, ניתן לגייס את הכוחות הפנימיים של הורה פנימי לילד. אפשר להרגיע, לנחם, לשדר את התחושה שזה זמני, זה עובר, וכנראה שזה עולה כי יש לי צורך כלשהו שלא מקבל מענה. לבדוק – איך אני יכול/ה להטיב עם עצמי במצב הזה? למה עכשיו עולה לי עומס של מחשבות? איזה צורך יש לי שם? לא תמיד קל לגייס חמלה והקשבה לצרכים האלו לבד, אז אפשר לפנות לחבר/ה או מטפל.
לסיכום, מחשבות שמטרידות אותנו, הן לא תמיד נעימות והן יוצרות לנו עומס במערכת. נוכל לגייס כלים כמו נשימה ומיינדפולנס. וכן ללמוד להתאמן על חמלה עצמית, והקשבה עמוקה לצרכים שעולים לנו מתוך המצב הזה.
Image by 愚木混株 Cdd20 from Pixabay