היום אני רוצה לדבר על מושג במשפחה שנקרא "הילד הבעייתי" (או השעיר לעזאזל). הילד הזה הוא כביכול הבעיה של הבית. יש לו סימפטום פתולוגי כלשהו: הוא משתולל, מפריע, צורח, אלים או שהוא מדוכא, אובדני, סובל, לא מתפקד בלימודים, בסכנת נשירה וכו. זה נראה שכלפי חוץ שאר בני המשפחה הם בסדר, ורק צריך לטפל בבעיה של הילד.
המשפחה במבט מערכתי
המשפחה, כמו גוף האדם, היא מערכת שנעה עם הפרטים שלה כל הזמן בהרמוניה או דיסהרמוניה. בשלבים שבהם ההורים מגדלים את הילדים, המצב שקורה בבית הוא לא אוסף של פרטים שכל אחד מתפקד בפני עצמו וחי בבועה משלו. אלא יש כל הזמן תגובה למערכת תת קרקעית של תפיסות ואמונות שהיא זו שיוצרת את התסמינים בחוץ.
הילד הבעייתי – קריאת השכמה
וכך, אם יש סימפטום של ילד בעייתי, בוודאות משהו קרה מתחת לפני השטח, ברמה הזוגית או המשפחתית, שהציף את הסימפטום אצל הילד הספציפי. במילים אחרות, הילד הבעייתי, הוא בעצם לא בעייתי אלא הוא השעון המעורר המשפחתי. הוא זה שמצלצל בפעמון. הוא קורא למשפחה להתעורר ולהבין שקרתה פגיעה במרקם המשפחתי. הוא זה שלא מוכן להמשיך עד שאין הכרה מלאה במה שהוא חווה, במשמרת של ההורים.
טיפול שורש
עד שהילד אינו מבוגר שעומד בפני עצמו: ההורים בפירוש אחראים על מה שקורה רגשית בבית. כל עוד ההורים ממשיכים להתעסק בסימפטום, למשל, הילד לא מתפקד בלימודים: אז ההורים מזמינים לו את כל המורים הפרטיים שאפשר, יושבים איתו אישית על הלימודים, הולכים איתו לישיבות בבית הספר, ועדות, התאמות, כדורים. ואפילו שולחים אותו לטיפול שלכאורה זה מה שמעיד על כך ש: "עשינו הכול" (וכלום לא עזר)… אבל כל זה, הוא טיפול בסימפטום ולא בשורש. זה לא קשור בכלל למה שבאמת קורה ומה שההורים יוצרים במו עצמם (ואין כאן האשמה). וייתכן שניתן לטיפול בצורה פשוטה יותר ממה שנראה.
אז מה בעצם קורה כאן?
הילד חווה סבל רגשי, שנובע ישירות מהתפיסה של ההורים לגביו. הוא חווה חוסר אמון במשפחה, רצון להתנתק ממנה, רצון למצוא מקום שבו חושבים עליו דברים טובים, מאמינים בו. בשלב כלשהו, משהו קרה במשפחה והאקלים המשפחתי נעשה מקום שאינו בטוח עבורו. ההורה, שלא רוצה להרגיש אשמה, ולכן רוצה לראות את החלק שלו מדחיק ומכחיש את כל מה שקרה, והילד בתגובה לכך מחריף ומקצין עוד יותר את ההתנהגות. כל מה שהילד מבקש וקורא לו היא כנות במערכת היחסים. הוא ימשיך לצרוח עד שתסכים לראות כהורה, מה אתה עושה במחשבה דיבור ומעשה שיוצר את הבעיה.
ללכת לטיפול זוגי- משפחתי
הדברים התת קרקעיים יכולים להיות קשורים לזוגיות בין ההורים, למשברים שמתרחשים ולא מדוברים כמו פיטורין, רצון לגירושין וניתוק רגשי של ההורים אחד מהשני, משברים בעבודה, קשיים עם שאר בני המשפחה ועוד. במקום כזה שהורים חווים את הילד ה'בעייתי' במשפחה, הם מנסים להשיג טיפול בשבילו, אבל הרבה יותר הגיוני לטפל במערכת כולה, שהרי ההתנהגות של הילד, היא רק סימפטום. לכן, מומלץ לקבל טיפול זוגי ומשפחתי, שישפוך אור על כל המערכת.
בהצלחה.