מכירים את זה? רגע אחד אני ילד/ה קטנ/ה ומבוהל/ת ורגע אחר אני חכמ/ה מבינ/ה ויודע/ת הכול. העולם הזה הוא גשר צר, והעיקר, שלא יתפחד כלל אומר לנו רבנו ר' נחמן מברסלב. אבל מה עושים כשמפחיד, כשהכול נצבע בצבע של אי ודאות וקשה לנו להבין בכלל מה רצינו ואיפה אנחנו נמצאים? בפוסט הקודם דיברנו על החשיבות של לסמוך על עצמי. אבל מה עושים במצבים שבהם אני מסתבך, לא מוצא את מה שאני מחפש? ובעיקר לא מוצא את "עצמי"? המשיכו לקרוא.
רק תאהב את עצמך?
היום כל הזמן מדברים איתנו על "להתחבר לעצמי", "לאהוב את עצמי", "לקבל את עצמי". וגם אני מדברת על זה הרבה בפוסטים. אבל יש סיבה ממש משמעותית שבגללה אנחנו נמנעים מלסמוך על עצמנו. והסיבה העיקרית היא פחד. בעיקר פחד מדחייה. בזיכרונות שאנחנו מחזיקים בתוכנו, יש עשרות מקרים שבהם טעינו, נכשלנו, קיבלנו "לא", קיבלנו דחייה, לא רצו אותנו, לא רצינו את עצמנו, דחינו את עצמנו, ויתרנו על עצמנו, האמנו שאנחנו לא מסוגלים. והתחושות האלה ממשיכות ללכת איתנו בדרך, ואנחנו ממש לא רוצים לפגוש אותם.
חיבור לעצמי דרך עומס מחשבתי
וכך, כל פעם שאני מנסה באמת לשאול את עצמי: מה אני רוצה? יכול להיות שתעלה לי התשובה: לא יודע/ת. או: "כלום", או "רק לנוח". כי החוויה של לסמוך על עצמי, להוביל את עצמי, היא חוויה של מאבק. חוויה שבה אני מסתובב סחור וסחור ולא באמת מוצא את התשובות. תשובות לשאלות כמו: מה יש לי לתת? במה אני מועיל? מה אני צריך לעשות כאן? במה לעבוד? עם מי להתחבר? מה נכון לי ומה מתאים לי? אילו החלטות לקבל שנכונות לי? במצבים של עומס מחשבתי כזה, כדאי בדרך כלל להניח לזה. כי החיבור לעצמנו מגיע ממקום שבו אנחנו קודם כל רגועים (ובהצלחה לנו עם זה 🙂 ).
אז איך באמת אפשר להתמודד עם החסמים הפנימיים שמפריעים לי?
קודם כל להכיר בכך, שמאחורי כל רצון יש פחד. והפחד הזה הוא יושב בתת מודע, ומנהל את העסקים מבחוץ. בין אם זה חסמים תעסוקתיים, זוגיים, אישיים. כשאני מנסה לסמוך על עצמי, לעשות צעד שמרגיש לי נכון, החסמים האלה צצים ועולים – פחדים שונים, עצב, ייאוש, תסכול ועוד. אלו הגיעו מרישומי ילדות, מניסיונות שבהם לא הצלחתי להגיע לאן שרציתי. כל אלו, סדקו את הדימוי העצמי שלי, והובילו אותי למחשבות לא נכונות לגבי עצמי. מחשבות של חוסר מסוגלות, חוסר ערך עצמי, חוסר מוטיבציה ועוד.
10 עצות מעשיות:
-
- לנשום 🙂 לתת לעצמי במתנה אוויר, מרווח ומקום להיות עם מה שעולה.
-
- לקבל את העובדה שאני בדרך. יכול להיות שאצלי דברים ילכו בקצב אחר מ"העולם", וזה בסדר.
-
- לעשות רשימה של הדברים שאותם אני רוצה לעשות.
-
- לראות בתוך המציאות הזאת – איזה צעד קטן אני יכול לעשות כדי להרגיש שוב בטוח בהחלטות שלי?
-
- להתחזק באמונה בטוב שבי, במציאות שהיא טובה, ובטוב שעוד יתגלה.
-
- לא לתלות את האושר שלי בדברים שיסתדרו בחוץ אלא להתמקד בעשייה שלי בלבד.
-
- מיקוד: מה הם אותם הדברים שאותם אני יכול לבצע כרגע?
- לפנות לקבל עזרה ממאמן, יועץ, מלווה, מטפל, שיחזיק איתי את העומס ויעזור לי להזכר במהות ובערך העצמי שלי
-
- למצוא זמנים של מנוחה ולאפשר לעצמי חיבור נעים לעצמי, שלא דרך ה"בעיה".
-
- להזכיר לעצמי שאני לא באמת בסכנה ושברגע הזה הכול בסדר. לזכור שהדברים יתגלו בזמנם הנכון.
בהצלחה 🙂