ברגעים שדברים לא מתרחשים כמו שרצינו והטעויות צצות בחיינו שוב ושוב, איך אנו מתמודדים עם התחושה המוכרת של כישלון? האם יש דרך שבה נוכל לקבל את עצמנו כשהקשיים מתגברים? בואו נלמד את הכלים להפוך תחושת כישלון להזדמנות יצירתית לצמיחה.
המטרה או הדרך?
את כולנו לימדו בביה"ס איך להגיע להישגים טובים, אל המטרה. אבל מה לא לימדו אותנו? איך ללכת בדרך. לדור הקודם למשל, הייתה משוואה מאוד פשוטה: אין תעודת בגרות= אין עבודה= אין כסף = אין חיים. זו תודעה מאוד הישרדותית. המשמעות היא שצריך לעבוד קשה בשביל להתחרות, להגיע, להשיג. אך הלימוד הכי משמעותי שנלמד בחיים האלה, הוא לא איך להגיע אל היעד, אלא איך מתמודדים עם תחושות הפספוס, האכזבה, חוסר האונים ותחושת הכשלון וההחמצה שאנחנו פוגשים בדרך, אל היעד.
גמישות נפשית
כדי לענות על זה, נשאל את עצמנו – האם נוכל להכיל חלקיות? האם נוכל לקבל את עצמנו ללא תנאי? האם נוכל לקבל את היותנו כפי שאנחנו, על כל חלקינו – הנעימים והפחות נעימים, ולחיות עם זה בשלום? המוח שלנו מחווט להישרדות. לכן, הוא מתמקד בלא הרף בדברים השליליים שמתרחשים בחיינו, כדי שהוא יוכל לתקן את מה שצריך תיקון. וכך אנחנו מוצאים את עצמנו נאבקים כדי להפטר מהכישלונות והמקומות שבהם אנחנו פחות במיטבנו, לא רק כלפי הסביבה אלא כלפי עצמנו. אנחנו מסתתרים, מתביישים, מרגישים שאין לנו זכות קיום, דיבור או ביטוי רק כי אנחנו לא מושלמים (שהרי, רק המושלמים יכולים להתבטא. רק מי שכבר "הגיע" יכול לומר משהו). חלק מהסימפטומים של אמונה כזאת, היא למשל פיתוח דפוס של הימנעות, דכאון, חרדה חברתית ועוד.
חזרה לציר הכוח
ברגע שיש חזרה לציר הכוח שלנו, כלומר, ההבנה הזאת שבה – אני סך חלקיי! אני גם יודע וגם לא. בתחומים מסוימים אני חזק ובתחומים אחרים פחות, ובאותו תחום מסוים אני לפעמים ממש מצליח ולפעמים לא. הדרישה האינסופית והתביעה החזקה של כל אדם מעצמו להיות כל הזמן מצליח, או יותר גרוע "מצליחן", תובעת ממנו מחירים נפשיים מאוד קשים. זה לא אומר שאין עבודה לעשות על תיקון ושיפור, אבל נקודה המוצא היא קבלה רדיקלית שלנו את עצמנו – זוהי החתיכה החסרה. במילים אחרות, השלב הראשון לפני שינוי הוא הכנעה. קבלה מוחלטת של המצב וכניעה אליו, מתוך הבנה שגם שהייה בתוך מצב היא התקדמות (שאינה נגלית).
להסכים להרגיש כישלון
כשעולה בי התחושה שאני לא בסדר, שאני כישלון – רובנו ננסה להתנגד או להדוף את התחושה הזאת. כי זו תחושה לא נעימה. וגם זה בסדר לפעמים, להדוף, להדחיק. אך מה שרבים מאיתנו לא מודעים אליו, היא שהתחושה היותר לא נעימה – היא ההדחקה של הרגש פנימה. לכן, דרך אחת להתמודדות, היא באמת, מכל הלב, לאפשר לעצמי להרגיש כישלון. פשוט לתת לאנרגיה הזאת לצאת החוצה. לנשום לתוכה. כן, אני בת/בן אדם. אני טועה, אני חסר/ה, אני חלקי, אני לא רואה את כל התמונה, אני לא תמיד יודע/ת לדייק, ואני עושה המון טעויות בדרך. נכון. לנשום לזה. להרגיש את הכאב הזה של היותי בן/בת אנוש על פני האדמה.
למה קשה לנו לעשות את זה?
הורגלו שנים לחשוב שזה "הכול או כלום", שרק אם אני ממש סגור על עצמי – רק אז אפשר לפעול. רק אם אני יודע משהו במאה אחוז – רק אז מותר לי להתבטא בנושא. לקבל מצב חלקי שבו אני גם יודע, וגם נכשל, גם מצליח וגם לא מבין כלום – לכך צריך הרבה נשימה ואורך רוח. לשאת את ההופכיות הזאת. להיות במצב גמיש שמוכל להכיל גם וגם.
להוביל ולהבשיל
חלק מהשיח הזה קשור גם לאנרגיה נשית ואנרגיה גברית (לא בהכרח בהתאמה לגבר ואישה, אלא כאנרגיה). האנרגיה הגברית מאוד חותרת למטרה, אל היעד, אל הכיבוש. זו אנרגיה תכליתית. לעומתה האנרגיה הנשית היא יותר עגולה, אמורפית, תהליכית, לוקחת זמן להבשיל. למה זה משמעותי? כי בשורש לכולנו יש "אבא" ו"אמא" פנימיים שהפנמנו. כך למשל, מי שחווה דמות אימא, עם אנרגיה נשית לא מאוזנת, ובמצב ביקורתי, ייתכן שמעולם לא חווה תיקוף של "מותר לטעות". אנרגיה גברית דוחפת קדימה- מצוינות, ציונים, הצלחה, הישגים, בגרויות, תארים, עבודה מוצלחת- אבל בלי האיזון של אנרגיה נשית מכילה ומחבקת, תהליכית עם קבלה ורחמים, זה מצב לא מאוזן. ואז התוצאה היא מאבק רציני בין שתי האנרגיות האלו וחוסר יכולת להתגמש רגשית ברגעים שבהם יש טעויות וכישלונות. אין כאן אשמים, זה פשוט מה שזה. האיזון הפנימי הוא האיזון בין שתי האנרגיות האלו בתוכנו.
לא מושלם
אחד הכלים המשמעותיים לשחרור רגשי והקלה הוא דווקא לאפשר לעצמנו באופן יזום להגיש דברים לא מושלמים, לא גמורים ולא כמו שרצינו ולהתבונן מה קורה? איך התחושה? בהתחלה ייתכן שנחווה תחושה של כאב שיהיה קשה לשאת אותו. אבל עם ההתרגלות לאט לאט, נלמד להכיל את התחושה הזו ולגלות שהעולם לא באמת קורס ולא מתהפך, גם כשאנו טועים או נכשלים. החשיבה שאני צריכ/ה לספק החוצה תוצרים שלמים ומושלמים היא חשיבה שיוצרת סבל נפשי רב. התרגול הוא דווקא לצפות שיקרו טעויות, שזה בעצם להכיר בחלקיות שלנו כאן כבני אנוש שלא רואים את כל התמונה.
אז שיהיה כישלון נעים לכולנו.
מוזמנים להגיב כאן בתגובות.