באחד הפוסטים הקודמים דיברנו על פחד מהצלחה. היום אני רוצה לצלול לעומק ולבחון: מה באמת עומד מאחורי הקושי להצליח, להתקדם, לעבור לשלב הבא? אחד הגורמים המרכזיים לפחד הזה הוא החשש מלאבד שליטה. אבל יש פה משהו עמוק יותר: אם אני מאבד שליטה, משהו בזהות שלי משתנה. משהו בחיים שלי לא יישאר כשהיה. ואולי, רק אולי, אגלה שאני לא באמת טוב. שאולי כל מה שבניתי עד עכשיו זה הצגה. שאצטרך סוף סוף להתמודד עם האמת – כואבת ככל שתהיה. ואת זה אני אנסה להרחיק בכל מחיר, כי מי רוצה לגלות שהוא בעצם לא מי שהוא חשב שהוא?
הפחד מהצלחה כמנגנון הגנה
לפחד מהצלחה זה לא סתם גחמה פסיכולוגית, זה מנגנון הגנה. הישארות במקום מוכר נותנת לנו תחושת ביטחון. אין שינויים, אין הפתעות, אבל גם אין… חיים. אין תנועה. ולפעמים, הסטטיות הזו נראית לנו כמו הדבר הכי בטוח בעולם.
ואני לא אומרת שכל הזמן חייבים לפרוץ גבולות. היום כולם מדברים על "לצאת מאזור הנוחות", אבל אני תמיד מזכירה שיש שני כוחות בנפש שלנו: כוח אחד שדוחף קדימה, כוח אבא, וכוח אחר שמכיל, כוח אמא. החיים הבריאים מתקיימים כשיש ביניהם איזון. בלי האיזון הזה, נמצא את עצמנו או נשחקים לחלוטין, או תקועים במקום בלי יכולת לזוז.
למה אנחנו מפחדים לנוע?
כי תנועה היא לא מוכרת. כי שינוי מערער לנו את הסיפור הפנימי שאנחנו מספרים לעצמנו על מי אנחנו. אם אני מתחיל להצליח, פתאום אני כבר לא יכול להיאחז בסיפור הישן שלי. אני כבר לא יכול להמשיך להאמין שאני "לא מספיק טוב", ש"עדיף שלא אנסה", ש"אם אני אשקיע, זה ייגמר רע". ההצלחה מאלצת אותנו לשבור תפיסות ישנות – וזה מפחיד.
הפחד הזה גורם לנו לספר לעצמנו סיפורים: למה לא כדאי לנו להתקדם, למה לא כדאי לנו לשיר, לרקוד, לחלום בגדול. כי עמוק בפנים, אנחנו מפחדים שאם נעז לזוז, משהו ישבר. אולי אפילו נפגע במישהו בלי שהתכוונו. אולי נרגיש אשמה על כך שאנחנו פתאום מצליחים ואחרים לא. אולי לא נזהה את עצמנו יותר.
איך משתחררים מהפחד הזה?
זה תהליך עדין. קודם כל, צריך לזהות את הפחד ולתת לו מקום. לא להילחם בו, לא להכריח את עצמנו "לקפוץ למים" אם זה מרגיש מוגזם. במקום זאת, אפשר להושיט לעצמנו יד אוהבת – להכיר בפחד, ובהדרגה להוכיח לעצמנו שהוא לא משקף את המציאות. אנחנו לא חייבים להיות מושלמים כדי להצליח. לא חייבים להרגיש ביטחון מלא כדי להתקדם. ובעיקר – מותר לטעות.
אז איזה מעשה אמיץ עשית או תעשי היום ותראי שהעולם לא נפל אחריו?
כתבי לי כאן בתגובות!