אנחנו בתקופה של 'אחרי החגים', תקופה שבה יש רצון (סמוי או גלוי) לעשות שינוי ולהתקדם, שהדברים יהיו שונים ממה שהיה עד עכשיו ושיהיה לנו את הכוח לעשות שינוי. מהיום אני אחרת, אני עושה פעולות אחרות, אני עושה את הדברים הנכונים לי. אבל איך? איך אפשר לעשות שינויים במציאות שלנו? איך אפשר לשנות הרגלים, דפוסים, או לחוות פתאום חיים שונים ממה שהיה עד עכשיו?
אני כבר טוב/ה
לפני שבכלל מדברים על שינויים ותיקונים ועשייה של מעשים שיתקנו או ישנו משהו – חשוב לי לומר את תפיסת עולמי בנושא והיא: אנחנו כבר. אנחנו כבר טובים ושלמים, אהובים, ונמצאים בדיוק היכן שאנחנו צריכים. יש הנהגה לעולם, והדברים נעשים עבורנו. "ריבון כל המעשים". זאת אומרת שכל העבודה של לשנות משהו, היא לא נעשית מתוך לחץ שכשאעשה כך וכך – אז אהיה טובה. כשאצליח /כשארוויח יותר כסף (כסף!!!!)/ אתחתן/אביא ילדים/אקנה בית/אפטר מהדפוסים שלי – רק אז אני ראויה לאישור והערכה. לא. כבר עכשיו אני ראויה וטובה, כפי שאני. אלא המסע הזה הוא לחשוף את הטוב הזה, שכבר קיים. להתוודע אליו.
תנועת החיים – מבפנים החוצה
אז כשבאים לדבר על שינוי, אפשר לראות ששיטות טיפול רבות מדברות על שינוי חיצוני והתנהגותי. אבל בעיניי מה שעוזר בצורה יותר שורשית ומקיפה, זה לעשות שינוי פנימי. השינוי הפנימי הזה הוא המקום שבאמת מתרחשת בו המציאות: איזה מחשבות אני חושבת? אילו מילים אני אומרת? איזו תפיסה יש לי על עצמי? ועל המציאות? במה אני מאמינה כרגע? מה אני מרגישה כלפי הקיום שלי?
יש משפט שאומר: "עולם פנימי מקרין לעולם חיצוני". כלומר, בתוכנו יש לנו כלי, שאליו אנחנו יוצקים את השפע. למשל, במערכות יחסים, אם לדוגמה יש לי כלי של 'מרצה' – כל מה שרוצים אני עושה, ישר מבקשים משהו אני אומרת כן, רצה להציל תמיד את כולם – זה מה שהמציאות תראה לי גם בחוץ. למשל, יגיעו לפתחי הרבה אנשים עם קושי בגבולות, ואני לא אבין למה זה כך. אבל התשובה היא שבתוכי יש את המבנה הזה, את הכלי שיצרתי לי עם המציאות.
בחיים אנחנו כל הזמן מקבלים תרגולים שוב ושוב ושוב, על אותם הדברים וזה נראה חוזר על עצמו. אבל באמת, זה לא באמת חוזר על עצמו, אלא מגלה עוד ועוד רבדים. לפעמים אדם יכול לומר, די כל פעם אני פוגש קטעים לא נעימים, תחושות לא טובות, למה זה לא משתנה? למה אני לא הופך להיות אדם שלו, רגוע, שמח, למה כל פעם התחושות האלה חוזרות אליי? והתשובה היא, שיש כאן עומקים מאוד גדולים שאדם יכול להוציא מעצמו. לכן דווקא אנשים עם יותר התמודדויות, זה מראה על הגודל שלהם ועל הפוטנציאל החיובי שלהם.
הבשלה לשינוי
השינוי החיצוני מתרחש כשיש כלי קיבול ולאט לאט אנחנו מבשילים אליו. כשמבינים את החוקיות של האור והכלי, אפשר להבין איפה מתרחש השינוי באמת – והוא: פנימה. זה כמובן לא סותר שניתן ורצוי לעשות פעולות חיצוניות בחיים, ולפעול בחיים ברמה החיצונית של המציאות. אבל עיקר ההשקעה היא בפנימיות שלי, ביחס שלי אל הדברים, בפרשנות שלי של המציאות, בזיהוי בכלל איפה אני נמצאת מבחינת רצון, חזון, מה קורה אצלי בפנים, מה אני מרגישה כלפי החיים וכלפי הקיום שלי? האם אני מרגישה ראויה?
אז איך באמת מתרחש שינוי?
- תשומת לב והתבוננות. קודם כל אני לומדת לזהות את הפנימיות שלי. לזהות את הדפוסים שלי. אני כמו תיירת שמגיעה עם סקרנות לחקור, ולא עם שיפוט והלקאה. מה הרצון שמתעורר אצלי? במה אני מאמינה ואילו מחשבות עוברות לי בנושא שבו אני רוצה להשתנות? מה קורה לי בגוף כשאני נפגשת עם הנושא הזה? מתח? כיווץ? רוגע? רק לתת תשומת לב. להתעניין ולשים לב מבלי לעורר פעולה כלשהי של עשייה. (רובנו מנוהלים על אוטומט). הזיהוי עצמו מאפשר מרווח שבו השינוי יכול להתרחש.
- לעורר קשר עם הטוב. בשביל שיתרחש שינוי וטיפול בדברים שאנחנו פחות אוהבים, כדאי קודם שנעורר קשר עם הטוב. עם הטוב שבמציאות, עם הטוב שקורה כרגע אצלי. זה להתחבר למשאבים ולמילוי, שמתוכם אני אוכל להתמודד עם הקושי. המשאבים יכולים להיות הטוב שבי, האמונה בהשגחה, האהבה שמקיפה אותי מסביב, התחושות הגופניות הטובות ועוד. התרגול הזה חשוב, כי שינויים תמיד יוצרים התנגדות נפשית. רמת הלחץ עולה, ואנחנו זקוקים למרווח ומשאבים כדי להתמודד וכדי לא להיבהל.
- קבלה של מה שלא תלוי בנו. ועשייה במקומות שבהם אני כן יכול.ה לפעול.