נגיד שאת נוסעת בכביש, הרוח בשיער, הרדיו מנגן גלגל"צ ואת נסחפת עם שיר העצמה נשית בסגנון: "תעשי רק מה שאת אוהבת…" וזה בדיוק מה שאת עושה. נסעת לבדך בכיף לטיול בדרום, ואת נהנית מהחופש האינסופי… פתאום, את שמה לב, שפספסת את הפניה החשובה – ימינה. כעת את בסרט אחר. והוא לא בשיער. הוויז מראה חצי שעה נסיעה, רק לכיוון ההפוך.
מה לא נאמר על טעויות בחיים?
אומרים לנו לקבל אותם, לשכוח מהם, להמשיך הלאה, ללמוד מהם, לעשות בדק בית, להיזהר להבא. בפועל, כולנו עושים 'טעויות' כל הזמן, בין אם זה ממש בבחירה שלנו, ובין אם משהו פנימי תת מודע שדוחף אותנו שוב ושוב לאותם המקומות, לאותן הטעויות, (לאותם המאכלים?) ולאותם דפוסי החשיבה. היום אני רוצה להסתכל על ה'טעויות' האלה, מנקודה קצת אחרת.
NO mistake
מתי אלמד לבחור נכון, שר הזמר. אבל מה זה לבחור 'נכון'? בסאב-טקסט של המלל הזה, יש מחשבה שיש דבר כזה בחירה 'נכונה'. בעוד, שאין לנו באמת דרך לדעת מה נכון ומה לא, עד שלא נתנסה, נטעה, נראה שמשהו מדויק לנו, או לא. ויכול להיות שגם כשנראה שמשהו ממש לא נכון לנו – אנחנו עדיין נהיה בו! ימים, שבועות, ושנים! כלומר, משהו פנימי יותר מנהל אותנו, וזה רק מראה שעיקר הבחירה שלנו הוא לא לא לטעות!
בתפיסת העולם שלי, ואחרי הרבה חקירה בנושא (+סבל), אין באמת דבר כזה טעות. מהסיבה שדברים מתנהלים תמיד בדיוק כפי שהם צריכים להתנהל. בסדר האלוקי, יש מהלך שאנחנו עוברים, שנועד לפתח ולהצמיח אותנו מכל ההתנסויות שלנו בחיים. ההתנסויות האלה, חושפות בפנינו את המסע שלנו כאן. דרך המחשבות, הרגשות, האמונות התת קרקעיות הנסתרות שרוצות לצאת מאפילה לאורה. כל המקומות החשוכים – רוצים לצאת לאור, ודרך ההתנסויות, הבורא מעביר אותנו תהליך של הבנה, תובנה, ראיה חדשה והעמקה שמבקשת להתבטא דרכנו.
אז מה, אין לנו בחירה?
אני לא נכנסת כאן לסוגייה, כי אני לא מבינה בזה לעומק. אני רק יודעת מה גורם לי סבל ומה מביא אליי הקלה. חיים שלמים בני האנוש מנסים לשלוט בחיים, לשלוט על המצבים, על הרגשות, על עצמנו, על בן הזוג, על הילדים, וכל הדרכים והמניפולציות כשרות. זה בדרך כלל מביא הרבה סבל ומאבק – כי אין לנו שליטה. זו רק אשליה. ובגלל שיש לנו בעיות אמון חריפות.. ביקום שאכזב אותנו, בהורים שלא נתנו לנו או בחברים שדחו אותנו, לא קל לנו לשחרר אחיזה. לא קל לתת להנהגה חכמה יותר לקחת אותנו למקומות, להישען אחורה ולסמוך, על האחר, על היקום, שיוביל אותנו. יותר קל לנו לעשות שריר ולנסות להשתלט על מה שאפשר.
ניתן דוגמה?
נגיד מאכל מסוים (מצב חברתי מסוים, או כל מה שמתמודדים איתו… השלם את החסר), ממש לא עושה לי טוב. 'טעיתי' ושוב 'אכלתי' אותו, בפעם המאה.
אפשרות א': להלקות את עצמי. למה אכלתי? למה עשיתי את זה לעצמי? למה עשיתי את הטעות הזאת?
אפשרות ב': וואו, ממש מעניין לראות את התהליך שאני עוברת! מעניין שבחרתי לאכול את זה, למרות הידע שיש לי בנושא. אני שמה לב שהמערכת שלי מבקשת ממני משהו – מה זה הדבר שהיא מבקשת? אולי הייתי צריכה שוב לאכול כדי לקבל תזכורת למה נעים לי ומה לא? אז הנה התנסיתי, ועכשיו אני יותר מכירה את עצמי ואת הצרכים שלי.
ולפעמים: צריך הרבה התנסויות באותו מקום, ובאותה נקודה (מה שנקרא בלעז: "תקיעות"). אבל תמיד ברמה העמוקה יותר, מה שקורה, קורה בשבילי ולטובתי. אולי אראה זאת ואולי לא.
"הרבי לשגות"
לימימה יש ביטוי כזה: "הרבי לשגות". לכאורה, למה שארצה לשגות? אלא העניין הוא שגם מדברים שלא מצליחים אנחנו מתפתחים. אז אפשר לתת לעצמנו חמלה שם ולהתפתח גם מהם. ר' נחמן מברסלב מדבר הרבה על הנפילה, הטעות, הפספוס, החיסרון שמתגלה במציאות. הנפילה היא חלק מהחיים כאן. יש ויהיו נפילות, ירידות, בדיוק כמו עליות. והכלי שר' נחמן נותן לנו הוא לא לנסות להפסיק 'לטעות' אלא: "להיות בקיא ברצוא ובקיא בשוב". רצוא -בעליה, שוב – בירידה. להיות בקיא. כמו, ללמוד את המצבים שלנו. להתבונן בהם, לראות מתי הם באים, למה דווקא עכשיו. איזה מענה אפשר לתת כשזה קורה? כך נוכל יותר להירגע כשהם מגיעים ופחות להיבהל.
אז שנצליח לטעות נכון… בהצלחה! 🙂
בא לכם להגיב? יש כאן אופציה לתגובות ממש כאן בסוף הפוסט.
2 תגובות
רותם מדהימה,
אהבתיי
הכל כתוב בצורה כנה, מדויקת ואמינה כל כך…
דברים שנכתבים מהלב נכנסים אל הלב…
יש בך עוצמות ואת מודל בפני עצמך לניכתב בטקסט!! התחברתי לשדר שלך כי אנחנו אנושיים ומותר לטעות נושא מורכב וקולעע בול למאורעות החיים!! תודה על השיתוף והשיקוף! תמשיכי לכתוב ולתת טעימות של עוד!!
אוהבתתת
תודה שרה המהממת. אוהבת