"משעמם לי". "אין לי מה לעשות". קנינו כבר הכול, אכלנו כבר את כל סוגי האוכל, טיילנו בכל מיני מקומות חדשים. ועדיין, לפעמים יש תחושה שהבור

דחיינות היא תופעה נפוצה שבה אנשים דוחים משימות או פעילויות שהם צריכים לבצע, לעיתים עד הרגע האחרון או אפילו מעבר לזמן שניתן להם. תופעה זו

בעולמנו אנו, נראה שכאב הוא חלק משמעותי מהקיום האנושי. כולנו חווים כאבים במהלך החיים שלנו, כאב פיסי וכאב נפשי. בימינו, מערכת הגופנפש שלנו, ובמיוחד מערכת

איך אנחנו מתייחסים לעצמנו כשאנחנו נכשלים? מה גורם לנו להרגיש שאנחנו בטוחים, אהובים, ורצויים? לאן חוזרים כשמרגישים לא טוב? ואיך אפשר לגייס את עצמנו לעשייה

היום אני רוצה לדבר על פחד ספציפי והוא: פחד מביקורת. אם נסתכל על כל הצורות של ההימנעות מפעולות מסוימות בחיים שלנו, קטנות או גדולות, נראה

היום אני רוצה לעשות סקירה מקיפה על כל סוגי הטיפול הקיימים. תחום הטיפול הוא תחום רחב הכולל שיטות רבות ושונות להקלה בבעיות נפשיות. כל שיטת

דיכאון. כולנו מפחדים ממנו. השחור-שחור הזה שלא מותיר לנו אוויר לנשימה. המגדל בבל הזה שקורס עליך ומשאיר אותך חסר.ת כוחות וחסר.ת אונים, מבלי יכולת לזוז.

שוב פעם את ככה? את לא שמה לב שזה לא הכיוון? יש לך איזו בעיה? שריטה? הפרעה? וואו, מתי זה ייגמר? עוד פעם פחדים? עוד

רבים מכם ביקשתם שאכתוב על הנושא של שלווה פנימית וביטחון. טוב האמת, רק מישהו אחד ביקש את הנושא הזה, אבל למה להיכנס לקטנות? 🙂 אז לכבוד

  מוצאים את עצמכם אומרים 'כן' ומתכוונים 'לא'? מבצעים פעולות כי "לא נעים"? מרגישים תמיד שלא משנה מה תעשו, לא תהיו מספיק טובים? הפוסט היום, הוא

אנחנו בתקופה של 'אחרי החגים', תקופה שבה יש רצון (סמוי או גלוי) לעשות שינוי ולהתקדם, שהדברים יהיו שונים ממה שהיה עד עכשיו ושיהיה לנו את

"ישנם שלושה סוגי עסקים בעולם: העסק שלי, של האחר ושל אלוהים…" ביירון קייטי קרה לכם פעם שאמרתם למישהו "לא" והמשכתם להרגיש אחר כך לא טוב?

במשך השנים האחרונות שאני נוהגת ברכב, אני נוסעת עם צפצוף חרישי מתמיד של מזגן.זה לא היה ככה מההתחלה ואני לא זוכרת מתי זה בדיוק קרה,

החלטות בחיים. נושא מרתק ומעניין שפוגש רבים מאיתנו. כבר כתבתי פוסט קצר שקשור לנושא, אתם יכולים לקרוא אותו כאן. היום אדבר עליו מזווית קצת אחרת.

מערכת היחסים החשובה והמשמעותית בחיינו היא שלנו עם עצמנו. לפעמים נדמה לנו שהקשיים שאנחנו חווים הם מול חברים, בני זוג, ילדים, משפחה או אפילו אנשים

בדידות היא חוויה של ניתוק, פירוד, תחושה של חיץ בין האדם לעולם. בעיני, זה אחד הכאבים העמוקים שאפשר לחוות כאן בעולם ושיש להם הכי הרבה

כשאני באה לשנות או לשפר את המצב שלי, או של מי שמגיע אליי להתייעצות, תמיד חשוב לי להבין מאיזה מקום הוא פועל, ופחות מה הסימפטום

"בִּתִּי צְאִי מִבֵּית כֶּלֶא זְמָן קָרִיב עַם קָדְשֵׁךְ יַעֲלֶה אֵל מִמָּרוֹם חָמַל עָלַיִךְ שָׂם קֵץ וָסוֹף לְצָרוֹתַיִךְ" *** אתמול הייתי צריכה להגיע לפגישה מסוימת בתל

נדמה שמרגע הולדתנו, ולאורך כל החיים, אנחנו מנסים להגשים את המטרה: להיות מאושר. יש לנו ציפייה נסתרת, או גלויה, שהכול יסתדר כפי שרצינו, שתמיד נהיה

לאחרונה קראתי את הספר "הדרך הקלה להפסיק לעשן" של אלן קאר. לא, אני לא מעשנת, אבל הרגשתי צורך לצאת מאתגר אחר שהיה לי – והוא

הפוסט היום מוקדש לאהוב יקר שקיבלנו במתנה ונמצא איתנו לאורך כל המסע כאן: הגוף שלנו. הגוף הוא ביטוי לנפש, לכוחות חיים שמחפשים ביטוי ומענה. הידעתם?

מי מאיתנו לא חווה את התסכול הרגעי או המתמשך, של כישלון, אי דיוק, פספוס, החמצה, תקיעות. התחושה המייסרת הזאת של לנוע במעגלים, לעשות את אותן הטעויות,

החיים שלנו הם תנועה. הם מלאים בשינויים.  ובשינויים האלו, בכל יום, אנחנו פוגשים את עצמנו בצמתים שונים של החלטות ובחירות.  החל מהחלטות גדולות ומשמעותיות כמו

ערב אחד,  הרגשתי מוצפת מתסכול על כל מה שלא מסתדר בחיים שלי. ברגע אחד, החלטתי לצאת להליכה. לאורך כל הדרך הציפו אותי כל המחשבות: איך