הפוסט הזה היום הולך לעסוק בתקופה שאנחנו נמצאים בה כרגע. תקופה שהיא מאוד מתוחה. הן ברמה הלאומית אחרי ה7.10 והן ברמה האישית שכל אדם יכול לחוות. יש חוסר וודאות קולקטיבי שמשפיע עלינו ואנחנו מתמודדים איתו ביום יום. נדבר על תסמינים אפשריים שאנו יכולים לחוות בעקבות המצב וגם ללא קשר אל המצב, ונראה איזה כלים יש לנו בשביל להתמודד, להגיע לרגיעה ולפתח חוסן פנימי.
האם את/ה מזדהה עם התחושות הבאות?
במצבי מתח מתמשך, נוכל לראות אוסף של תסמינים שמשתנים בחומרתם. התסמינים הם: עייפות רבה, בלבול, חוסר יכולת להתרכז. עודף של מחשבות, רצון להיות יעילים ופער בין הרצון להיות יעיל לבין המעשים בפועל שאנחנו מצליחים לעשות, פחות הספקים. יש לנו תחושה שאנחנו באיזושהי עלטה, באיזשהו ערפול מסוים של החושים שלנו, ניתוק, בהייה, אנחנו יכולים לשים לב שאנחנו עייפים מאוד מהרגיל, אנחנו מרגישים צורך לנוח באופן תדיר. בנוסף, יכולות להיות תחושות גופניות של כאב ואי נוחות: שרירים תפוסים, כאבי בטן, כאבי ראש.
והרי החדשות: מותר לנוח
באופן מוזר, למרות הצורך שלנו להטען ולעצור, אנחנו במקביל מרגישים חוסר לגיטימציה לנוח. אנחנו רוצים באמת להספיק דברים, להיות ממוקדים, להיות יעילים עם הזמן שלנו, ואנחנו מוצאים את עצמנו המון פעמים בתקופות האלה של המתחים, לא יעילים ולא מצליחים להתרכז ולא מצליחים להספיק מה שאנחנו רוצים להספיק או לא מצליחים להיות ברמת האנרגיה הגבוהה שאנחנו רוצים להיות בה. זו תנועה שאנחנו פוגשים גם באופן כללי, אבל בזמנים של מתחים ומלחמה, כשיש תחושה קולקטיבית של מתח (לכאורה שכל רגע הקרקע יכולה להישמט לנו מתחת לרגליים), אז אנחנו נרגיש את זה יותר.
לגיטימציה למנוחה
מה שכדאי באמת בתקופות האלה לעשות זה פשוט לאפשר לעצמנו. לאפשר לעצמנו מנוחה, לאפשר לעצמנו לישון כמה שאנחנו צריכים, להטעין לעצמנו את המצברים, את המשאבים, אם זה באמצעות נשימה, אם זה באמצעות שינה, אם זה באמצעות עצימת עיניים ומתן מנוחה. אם זה באמצעות פריקה של אנרגיה מתוחה על ידי פעולות גוף שונות. כאן אני רוצה לחבר אתכם לפוסט שכתבתי על אפשרויות שונות כאלו כאן. בנוסף, ישנם תרגילים ספציפיים מעולם הטיפול הגופני, שדרכם אפשר להגיע לרגיעה כמו כיווץ שרירים והרפייתם באופן יזום, מיינדפולנס, מדיטציה, ועוד.
יעילות לעומת מילוי מצברים
בזמנים האלה אנחנו מנסים לתפקד כמה שאפשר, אבל אנחנו לא באמת ממשיכים כרגיל, כי יש איזו עננה מרחפת מעלינו, שהיא יוצרת איזשהו מתח שאנחנו מדחיקים ושמים בצד כמה שאפשר, אבל בסוף זה שם. לכן, בתקופה הזאת יכולים לאפשר לעצמנו פשוט לנוח כמה שצריך, כל הזמן שאנחנו רוצים להטעין את המשאבים, לא להתנגד לזה. כי מה שקורה כשאנחנו מתנגדים, אנחנו אומרים לעצמנו: "מה, אבל יש עוד הרבה שעות ביום, אני יכול להספיק כך וכך, ואני יכול לעשות כך וכך". וזה אולי נכון תאורטית, אבל הגוף אומר משהו אחר כרגע, ואחרי שניתן לעצמנו את הכמה דקות/שעות שהוא זקוק לו, המערכת כולה תודה לנו.
3 מערכות של ויסות רגשות
במערכת המתוחה של החיים שלנו, מומלץ באופן יזום בכל יום, לעצור ולהגיע למנוחה ולרגיעה. השבוע למדתי את התיאוריה של "טיפול ממוקד חמלה", ושם יש מודל כזה של שלושה מעגלים: ירוק, אדום, כחול. אני אשים לכם אותו פה עכשיו. כשהמטרה היא להגיע לאיזון בין המערכות.
מתוך האתר: ד"ר אלינער פרדס
זה לא בזבוז זמן
בעולם המערבי, זה נחשב בזבוז זמן לנוח. מאז המהפכה התעשייתית, יש איזה תפיסה שהדור שלנו משחרר אותה לאט לאט, שצריך להיות יצרניים, לתת תפוקה, לעבוד קשה, לייצר, להיות יעיל. הבעיה היא ש… אלו הוראות הפעלה של מכונה. ולא של אדם. ולכן האדם המודרני מתקשה להודות שמה לעשות, הוא חלש. הוא זקוק למנוחה, להיטענות, לקשר מחדש עם עצמו, לשקט, לזמן שמיועד באופן יזום לרגיעה ולשלווה. וזה לגמרי בסדר.
מילוי משאבים
כיום עוד ועוד שיטות וגישות, ובעיקר שיטות לטיפול בטראומה, עוסקות במערכת הרגיעה שלנו ובחיזוק שלהן (SE, התאוריה הפולי-וגאלית ועוד). מתוך הבנה שכשאנחנו במצב של מלאות, במצב שבו ה"בטריה" מלאה, כשיש לנו משאבים, אנחנו יכולים להתמודד בצורה הרבה יותר טובה עם הקשיים שמגיעים. אז אם הטענת את הפלאפון היום כמה וכמה פעמים, מה איתך?
מקווה שהפוסט היום עשה קצת סדר ונתן לכם את מלוא הלגיטימציה לנוח, להרגע ולהטען.