איך מייצרים גבולות בחיים?

גבולות. נושא מרתק ומעניין שכולנו חווים בחיי היומיום. בינינו לבין עצמנו, במערכות יחסים, בזוגיות, בהורות ובחברות. מה המשמעות של גבולות בחיינו? איך נזהה אם נחצה גבול או לא? ומה נרוויח אם נציב גבול? אם גם אתם סקרנים להעמיק קצת בנושא, המשיכו לקרוא 🙂 

לתת… את הנשמה ואת הלב

מגיל צעיר אנחנו לומדים שהדבר הכי חשוב בחיים זה? נתינה. לתת, לסלוח, לראות את האחר, הכנסת אורחים, עזרה לזולת. נתינה לכלל, עשייה, התרחבות, להיות שם בשביל האחר, להתנדב, "חסר גלגל? אני גלגל!". וזה, באמת, בלי טיפת ציניות, דבר מאוד חשוב. רק שנתינה אמיתית תמיד מורכבת גם מתמהיל של גבול בתוכה. כמה הכלי מסוגל להכיל, וכמה החסד מסוגל לתת?

מציאת האיזון

כל מידה בנפש שלנו, צריכה איזון כדי שבאמת תבוא ממנה תועלת. כשאדם נמצא בנתינת יתר, כלומר, בחסד ללא גבול – זו לא נתינה. זה מצב של ריצוי, והחסרה. ואז, בהכרח התחושה תהיה לא טובה. על כך באמת הרחבנו בפוסט הקודם. באמת למושג גבול יש יחסי ציבור לא משהו. גבול/דין – נשמע תמיד פחות טוב. אבל האמת היא שצריך את שני הכוחות גם יחד.

קצת מושגים גבוהים, אבל לא באמת

כשאני חושבת על המצב של רובנו היום, אפשר להגדיר אותו כ"ריבוי אור". כלומר, ממה נובע רוב הסבל שלנו כיום? אנחנו חשופים ליותר מידי 'מנות' מדברים שאין לנו יכולת להכיל. אין התאמה בין כל המידע שאנחנו קולטים, ליכולת לעבד אותו ואז נוצר מצב של 'שבירת הכלי'. למשל, ברשתות החברתיות, עודף המידע שיש היום אף מוח אנושי לא יכול לשאת. בשנייה אחת אנחנו מקבלים כ"כ הרבה שפע ואור, ואנחנו לא באמת יכולים לעבד ולקלוט הכול. גם מבחינה רגשית, וגם שכלית. או למשל במערכת יחסים, שצד אחד תמיד מדבר… 🙂 והצד השני כבר לא יכול להכיל…. ועוד דוגמאות רבות. אם נלמד להשתמש בכוח של הגבול בחיים שלנו, נוכל לקבל את מה שאנחנו צריכים, או מה שאנחנו רוצים לתת, במידה הנכונה. 

גבולות פנימיים

הגבול מתחיל הרבה לפני שאנחנו מדברים אותו החוצה למישהו/ בוחרים בחירה בחוץ. הוא מתחיל בלזהות פנימה – שנחצה גבול. ברמה הפיסית, אנחנו נחווה תחושה לא טובה, בלב, בבטן, בראש. על השלב הזה רובנו מדלגים, מהרגל. וכך, אנחנו יכולים למצוא את עצמנו עושים דברים שאנחנו לא רוצים ונתרגל לוותר על עצמנו.

גבולות תוך-אישיים

בינינו לבין עצמנו, יש לכל אחת נטייה אישיותית לכיוון החסד או הדין. כך למשל, יש כאלה שהמילה 'ניהול' מרגישה להם כמו אלרגיה, ויש כאלה שהמילה 'חופש' מלחיצה אותם. בין אם אתם כאלה או כאלה, כשאחד מהם לא מאוזן, אנחנו נרגיש סבל מסוים, תסכול, החמצה, ותחושה שאנחנו לא מצליחים להגיע למה שאנחנו רוצים. 

גבולות במערכות יחסים

אתם מכירים את זה שאתם מדברים עם מישהו, והבטן מתחילה לכאוב לכם? או הראש? או פתאום משהו לא מרגיש לכם טוב ואתם לא ממש יודעים להגיד מה? יכול להיות שהאדם הזה מציף אתכם במידע שאתם לא רוצים לשמוע, או שהוא מדבר מעבר למידה שאתם יכולים להקשיב. יש את השלב שבו זה בסדר לכם, אבל בשלב כלשהו משהו בגוף שלכם מתחיל לומר לכם: "לא נעים לי". 

לדעת להציב את הגבול

מה שרובנו עושים זה ש"לא נעים לנו" מהאדם האחר, ומשאירים את ה"לא נעים" שלנו שיחכה, ויסבול בשקט. ואז אנחנו מאשימים את האדם האחר וכועסים עליו, ומשליכים החוצה, כשבעצם מי שלא יודע עדיין להציב גבול, זה אני ולא האחר. כמו שקייטי תמיד אומרת: "אף אחד לא יכול לפגוע בי – זה התפקיד שלי". זה לא אומר שלאחר אין אחריות להציב גבולות אף הוא. אבל העסק שלי הוא ללמוד להציב את הגבול, ומה שהאחר יעשה – זה העסק שלו. אפשר גם לתקשר את הצורך בגבול, וזה נושא לפוסט אחר.

זוללי אנרגיה

בעולם כיום יש תופעה מאוד עצובה שנקראת נרקיסיזם. שזה בגדול (זה נושא עמוק ורחב מאוד) אנשים שמרוכזים בעצמם, מפעילים מניפולציות בצורות שונות וגורמים לתחושת אשמה אצל האחר. חלק מהתופעות שקורות כשנמצאים לידם מרגישים שכל האנרגיה זולגת מאיתנו הלאה, מתקיימת החלשה והחסרה. מי שמכיר את התופעה, יודע בדיוק במה מדובר וזו חוויה מאוד מטלטלת לחוות. 

מורים לגבולות

מצד אחד, זו תופעה עצובה ומצד שני, הם המורים הכי טובים שלנו לגבולות בריאים ונכונים. להרחבה על הנושא הכואב הזה, ממליצה לשמוע את: עמותת עוגן לנפגעי נרקיסיזם, מורן אייזנשטיין, ד"ר עדה מיכל ויינשטיין ועוד. מצב שבו זוללים לך את האנרגיה לא קורה רק עם אנשים שסובלים מנרקיסיזם, אלא זה יכול להיות כל אדם שבסביבתך, שמשהו שם עם הגבולות מתערער לך מולו. אם זה בן זוג, ילד, חמות 🙂 כל אדם שבעצם עוזר לך לפתח את שריר הגבול.

כלי קיבול

אז כמו שאמרנו, גבול זה דבר ממש חשוב ונפלא בחיינו. זה כוח שעוזר לנו לקבל את השפע בצורה שנכונה לנו, בצורה מאוזנת ובצורה בריאה. כשאנחנו מקשרים למשל, אהבה לחוסר גבולות, יהיה לנו קשה להציב גבול לעצמנו או לאחרים. אבל האמת שאם לי לא נעים בסיטואציה, גם לאחר לא נעים ויהיה טוב לשנינו להתחבר למקום מדויק יותר. 

עבודת חיים

זו לגמרי עבודת חיים למצוא את האיזון בין העצירה וההמשכה, בין החסד והדין, בין האפשור והגבול. אבל תמיד כשאנחנו מרגישים לא טוב – פיסית או נפשית, זה סימן שכדאי לעצור ולראות: במה אני מפריז/ה כרגע? מה מעבר לכוחותיי ואני בכל זאת עושה?   

אז איך אפשר לייצר יותר גבולות בחיינו?

1. אמונה פנימית – מותר לי להציב גבול. גבול זה כוח חשוב בחיי.

2. זיהוי – מתי אני בנתינת יתר? מתי אני בריצוי יתר? מתי אני ממהרת להציל מישהו? להקשיב לגוף ולרגש – הם המצפן הכי טוב.

3. תרגול – להתרגל להביע את הרצון שלי. להרגיש בטוח/ה לשרטט גבולות במצבים שלא נעימים לי, גם במחיר שהאחר יכעס. 

4. יש אותי – לבדוק שגם הצרכים שלי מתמלאים בתוך סיטואציות ולא נעלמתי/נמחקתי.

מוזמנים להגיב כאן למטה בתגובות

רוצה ללמוד איך לייצר גבולות בריאים בחייך? הרשמ/י עכשיו לקורס לומדות גבולות