איך להתמודד עם דאגות וחרדות באמונה – סיפור על ביטחון אמיתי

רגע אחד הכול כרגיל, הנהר שקט ורגוע (לכאורה), ורגע אחר אזרנו אומץ, בחרנו איזו בחירה, קטנה או גדולה – ונראה שהכול השתנה. היום כל מנטור

הרבה פעמים את מנסה להציב גבולות לאחרים, ולא מבינה – למה הגבולות האלה לא מתקבלים? למה הקול שלי לא נשמע החוצה? למשל, אם את אומרת

מציאות החיים שלך לפעמים כואבת. מאוד. את תקועה בתחום אחד או יותר וזה נדמה שהחיים רצים בלופים, לא מגיעה לאן שרצית. כבר לא זוכרת מה

מתי הפסקת לחיות?ומה זה בכלל לחיות בשבילך? אנחנו שומעים היום שוב ושוב על מצבים קשים, אובדן משמעות, עצבות, תחושת ריקנות, בדידות קיצונית. זה הפך כמעט

 מתי בפעם האחרונה אפשרת לעצמך לבטא את כל האנרגיה הפנימית שיש בך? כמה פעמים ביום אתה עוצר לרגע, פשוט כדי לחיות את האנרגיה שקיימת בך?

את פוגשת מישהו חדש, או מישהי חדשה. המוח שלך כבר מצייר כל כך הרבה תמונות, של מי את לעומתו. מה שבטוח: הוא יותר טוב ממני.

ממהרת להציל אחרים? או במילים אחרות: "תסמונת המושיע" (כן, יש תסמונת כזאת). הרבה פעמים בחיים שלנו אנחנו רוצים לעזור לאחר, בין אם הוא מביע בקשת

זה מתחיל בלחישה קטנה. קול שאומר "משהו לא בסדר". לפני שאני מספיקה לנסות לחשוב איך להתמודד, פתאום המחשבה נודדת לעוד תחום, ועוד אחד, ועוד אחד.

לפעמים, ממש לפני שמשהו נפתח, נדמה שהכול נסגר. לפני שהלב נרגע, הוא נדרך. לפני שהאור מגיע, החושך נדמה עמוק מהרגיל. לפני שהשחר עולה – יש

באחד הפוסטים הקודמים דיברנו על פחד מהצלחה. היום אני רוצה לצלול לעומק ולבחון: מה באמת עומד מאחורי הקושי להצליח, להתקדם, לעבור לשלב הבא? אחד הגורמים

היום רציתי לדבר על נושא שאני חושבת שיש לו תועלת רבה לחיים שלנו, הוא קשור בעצם לכל פעולה שאנחנו עושים כאן עלי אדמות, וזה אמור

היום קצת נדבר על תחושה שמוכרת לכולנו: הבדידות. כבר דיברתי עליה בפוסט אחר אבל אני רוצה להעמיק היום גם באבחון הקושי וגם להעמיק ביכולת שלנו

היום נדבר קצת על טיפול בסימפטומים כמו חרדה, דיכאון, תקיעות בחיים, התמכרויות ועוד, מנקודת מבט של גישת המובחנות בטיפול משפחתי (בואן). כידוע (או שלא), אני

קבלת החלטות יכולה להיות אירוע טראומתי, מכאיב, קשה, מלחיץ ומאיים בחיים שלנו. אחד הדברים הקשים שאפשר לחוות בחוויה של קבלת החלטות היא הלופים האינסופיים של

כולנו מכירים את זה: הרגעים שבהם אנחנו בוחרים במשהו שאנחנו יודעים שלא יועיל לנו. לאכול מאכל שגורם לנו לכאב בטן, להישאר במערכת יחסים שלא משרתת

יצאתם משיחה והרגשתם מעורערים? תחושה שאתם לא בסדר או אשמים? אמרתם "לא" והצד השני האשים אתכם? ייתכן שחוויתם מניפולציה רגשית. במאמר זה נבין מהי מניפולציה

כשהיית קטנה לא רצו להיות איתך עד הסוף. פעם אהבו, פעם דחו.  לא היה זמן להיות איתך בנוכחות, בהקשבה, ברוגע. הכול היה מהר מהר, נו,

בפוסטים קודמים דיברנו איך מתמודדים עם חרדה או עם התקף חרדה. היום בפוסט אני רוצה לדבר על המקור שלה, מאיפה זה מגיע? כשאנחנו נשים לב

פעמים רבות כשאני מנסה לצאת ממצב בעייתי, מציאות תקועה, מצב שחוזר על עצמו בלופים, מחשבות שליליות, ותחושה כללית של חוסר שקט וחוסר נחת, אני תמיד

כמה קשה לחיות חיים של הסתרה, חיים שבהם אני מסתיר ומחביא את הרגשות שלי, בגוף, בנפש, חי באיזה כיווץ מתמיד ממשהו שהיה בעבר, וכבר נגמר,

"אין לי כוח", "אני עייף", "אני מותשת", "אני מרגיש מרוקן", "משהו לא בסדר"… אז מה קורה לנו בחיים האלה? למה רובנו מרגישים תקועים, מדוכאים, נאבקים

היום אני רוצה לדבר על נושא משמעותי שרובנו סובלים ממנו בצורה זו או אחרת – שנאה עצמית. זו תחושה קשה שמשפיעה עלינו עמוקות ויכולה לגרום

ביקורתיות מוגזמת היא חוויה כואבת, מתישה וקשה. תחושות כמו "יצא לא משהו", "יצא לי גרוע", וכל מה שעשיתי לא טוב" מלוות אותנו ברגעים רבים. בין

בעולם שבו אנו מוקפים בתמונות של שלמות מדומה, קל להיתפס לאשליה שעלינו להגיע לרמת מושלמות בכל תחום בחיינו לפני שנוכל להרגיש סיפוק או שמחה. אך

והיום נתמקד ב: טעויות. "אני תמיד מפשלת" "ידעתי שלא אצליח", "זה הכול בגללי", "ההחלטות שלי תמיד לא בכיון". "אי אפשר לסמוך עליי". סובל מביקורת עצמית

הפוסט הזה היום הולך לעסוק בתקופה שאנחנו נמצאים בה כרגע. תקופה שהיא מאוד מתוחה. הן ברמה הלאומית אחרי ה7.10 והן ברמה האישית שכל אדם יכול

השוואה לאחרים היא תופעה שמתרחשת באופן טבעי אצל כולנו. אך מה קורה כאשר ההשוואה לאחרים הופכת להיות מקור מתמשך לתסכול? התחושה שאחרים הצליחו בתחומים שבהם

כל אדם רוצה להצליח בחיים. בין אם זה להרוויח כסף, להיות במעמד מכובד, שיהיה לו חפצים, שיהיה לו אופי טוב, אהבה, זוגיות, קשר קרוב, חברים,

היום נדבר על משבר זהות. בתיאוריות הפסיכולוגיות של כל מיני חוקרים, בראשם אריקסון, יש הרחבה ודיבור על העניין של גיבוש זהות. בעצם יש המון שלבים

היום אני רוצה לדבר על משהו שכולנו חווים, והוא תסכולים בחיים. כשאנחנו מאוד רוצים משהו, אנחנו מנסים להגיע אליו בדרך כזאת או אחרת. אנחנו משקיעים

היום בפוסט אני רוצה לדבר האנרגיה והמשאבים הנפשיים שלנו, ועד כמה ואיפה אנחנו משקיעים אותם, ובעיקר איפה אנחנו לא צריכים לשים אותם. המון פעמים אפשר

היום אני רוצה לדבר על היכולת להסתמך על עצמנו – להישען על ההחלטות שלנו, לתת לעצמנו אישור ולגיטימציה להרגיש את הרגשות שלנו במלואם, מבלי להצטדק.

העולם של היום מלא בגירויים והצפות. אנחנו נמצאים בעולם שבו בכל רגע נתון צריך להחליט משהו, להוציא לפועל משהו, לסדר, לארגן, לתפעל, לעשות. אך בשביל

"אין לי חברים", "אני לא מקובל", "אני לא מסוגל לדבר עם דמויות סמכות", "אני מפחד להביע את עצמי בקבוצה/בכיתה". אלו רק חלק מהתחושות שחווים ילדים

בחיים יש לנו רצון להיות שייכים, להרגיש חלק ממשהו ולהיות בקשר עמוק ומשמעותי עם האחר. לצד הרצון להשתייך, יש לנו רצון גם להיות עצמאיים, חופשיים,

לחץ ומתח הוא מצב נפשי שמתבטא בתסמינים פיזיים שגורם לסבל רב ולקשיים רבים במהלך חיי האדם. היום נדבר על התחושות הקשות האלו, איך מתמודדים עם

הפוסט היום הוא פוסט קצר שבו אתן המלצה על כל הדרכים שבהם תוכלו להכיר את ביירון קייטי, לשמוע את העבודה שלה, ולתרגל בעצמכם. מוכנים? בואו

ברגעים שדברים לא מתרחשים כמו שרצינו והטעויות צצות בחיינו שוב ושוב, איך אנו מתמודדים עם התחושה המוכרת של כישלון? האם יש דרך שבה נוכל לקבל

פעמים רבות אנחנו עושים 'טעויות' בחיים. אומרים משהו שלא רצינו לומר, אוכלים משהו שלא רצינו, שוב חוזרים על אותה התנהגות שאמרנו לעצמנו שלא נעשה. יש

במסע המרתק שהוא חיינו, אנו מתמודדים עם מגוון רחב של רגשות ותחושות. רגשות כמו חרדה, מחשבות טורדניות, כעס, דיכאון, עצבות, אכזבה, ייאוש, הן חלק בלתי

אשמה היא תחושה רגשית עמוקה ומורכבת שנמצאת בתודעתנו כאשר אנו מרגישים שגרמנו למשהו שלילי או שאנחנו אחראיים לו. היא מתחילה להתפתח בילדות ומתמשכת דרך חיינו,

מהרגע שאנחנו באים לעולם הזה, אנחנו מחווטים לחפש אהבה ואושר מאחרים. הכמיהה המולדת הזו לחיבור והגשמה רגשית נטועה עמוק בנפש האדם. במאמר זה, נתעמק בבסיס

יום אחד גיליתי שאחד הפוסטים הכי פופולריים בבלוג שלי, עם הכי הרבה 'הקלקות', הוא הפוסט על "איך להפסיק התמכרות לכאב". וואו. נתון מעניין, חשבתי. אז

למה כ"כ קשה לנו לסמוך על עצמנו? האמת שעל כך הרחבתי בעבר, והיום אני רוצה להעמיק עוד בנושא הזה. אפתח ואומר שאין תחושה יותר טובה

אחת ההתמודדויות המעיקות שיש לנו בחיים, היא ההשוואה שאנחנו עושים עם אחרים. לכל אחד מאיתנו יש דמות של אדם אחד או יותר שכשאנחנו משווים את

כולנו מכירים את הרצון לסגור את הפער. בין מי שאני רוצה להיות או שיהיה לי, לבין מה שקיים לי בפועל. רובנו מתאמצים נורא כדי להיות

היום אני רוצה לדבר על מושג במשפחה שנקרא "הילד הבעייתי" (או השעיר לעזאזל). הילד הזה הוא כביכול הבעיה של הבית. יש לו סימפטום פתולוגי כלשהו:

נראה שהאנושות עסוקה רוב הזמן בלפתור בעיות ולצאת ממצבים קשים. כלומר, לנרמל את החיים עד כמה שניתן. שזה אומר לצמצם את רגעי הסבל ולהגביר את

מכירים את זה? רגע אחד אני ילד/ה קטנ/ה ומבוהל/ת ורגע אחר אני חכמ/ה מבינ/ה ויודע/ת הכול. העולם הזה הוא גשר צר, והעיקר, שלא יתפחד כלל

היום נדבר על הדבר הכי שורשי שאנחנו יכולים לתת לעצמנו, המתנה הכי גדולה, והיא: את עצמנו. בעיקר דרך האפשרות שתמיד קיימת לנו, שהיא לסמוך על

הפוסט היום יעסוק בנושא שמאוד מעניין אותי וגם אותו אני חוקרת הרבה שנים: כנות במערכות יחסים. גילוי והסתרה, בקשר שלי עם עצמי ובקשר שלי עם

מכורים לכאב? ייתכן שאתם לא יודעים שזו התמכרות. וייתכן שאתם גם כבר לא שמים לב שזה כואב. אז היום נדבר על התמכרות מסוג שיכול להיות

רובנו מסתובבים בעולם עם תחושה שאנחנו צריכים "להוכיח" משהו למישהו. ככה התרגלנו, חונכו וגדלנו – מה שאנחנו זה לא מספיק טוב למישהו (לעצמנו, לבוס בעבודה,

גבולות. נושא מרתק ומעניין שכולנו חווים בחיי היומיום. בינינו לבין עצמנו, במערכות יחסים, בזוגיות, בהורות ובחברות. מה המשמעות של גבולות בחיינו? איך נזהה אם נחצה גבול

הרצון הוא המנוע החזק של החיים. הוא פועם בכולנו וגורם לנו להמשיך ולהניע את עצמנו. אך מה קורה כשאנחנו חווים מצב של רצון חלש או